לִפְעָמִים הָרֶחֶם דּוֹרֶשֶׁת.
הִיא יוֹדַעַת לִדְרֹשׁ.
אִם לֹא הִקְשַׁבְתִּי לְבַקָּשָׁה פְּנִימִית עֲמֻקָּה
טִיַּחְתִּי
טִטֵּאתִי מִתַּחַת לַשָּׁטִיחַ
לָקַחְתִּי כַּדּוּר וְהִמְשַׁכְתִּי בְּרִיצוֹת
הִתְעַלַּמְתִּי מִתְּחוּשׁוֹת רְגָשׁוֹת הֲבָנוֹת…
הִיא תַּמְשִׁיךְ לִדְפֹּק
בַּהַתְחָלָה בַּעֲדִינוּת
וְאָז בְּחָזְקָה.
וַאֲנִי, לֹא מְבִינָה. לָמָּה זֶה קוֹרֶה לִי? תְּחוּשָׁה שֶׁהַגּוּף שֶׁלִּי בּוֹגֵד בִּי.
מָה הוּא רוֹצֶה מִמֶּנִּי?
~
הוּא רוֹצֶה אוֹתָךְ. מַקְשִׁיבָה, נִמְצֵאת. לֹא בּוֹרַחַת.
נוֹכַחַת בְּתוֹךְ הַחַיִּים שֶׁלְּךָ. אוֹהֶבֶת
אוֹמֶרֶת כֵּן. 
