מְנִיחָה אֶל הָעֶצֶם

מְנִיחָה אֶל הָעֶצֶם

נָחָה אֵלַי

עַצְמִי שֶׁשָּׁכַחְתִּי

אַיֵּה אַתְּ אֲהוּבָה?

רַכָּה רְכִיכָה

פְּגִיעָה וּקְטַנָּה

שׁוֹלֶפֶת קוֹצִים

חוֹשֶׁשֶׁת מַגֵּנָּה

בְּאֶלֶף קְלִפּוֹת

מִלְיוֹן צְעִיפִים

מִתְעַטֶּפֶת שׁוֹמֶרֶת

הַיַּהֲלוֹם שָׁם בִּפְנִים

הֲתָבוֹאִי? הִיא לוֹחֶשֶׁת

הֲתָבוֹאִי אֵלַי?

דִּמְעוֹתַי כְּבָר יָבְשׁוּ

מְחַכָּה עַד בְּלִי דַּי

נִכְסֶפֶת אֵלַיִךְ

אֲחוֹתִי אֲהוּבָתִי

אַף פַּעַם לֹא שָׁנִיתִי

הָאֶחָד טָמוּן הוּא בִּי.