על אמהות והזנה לעצמך. יונקת מבורא עולם.

אי- מהות או אי של מהות. סיפורים מהחיים.

 

תמונה א' –

יושבת על כדור מקפצצת מחזיקה תינוקת בידיי העייפות

אחותה התאומה שוכבת ליד, עושות תורות בלבכות ולרצות את אמא. השדיים שלי כבר מרוקנים מחלב.

הלב מרוקן.

 

חברה דופקת בדלת. לוקחת את הקטנה ממני. סופסוף נושמת רגע. הקלה מסויימת.

כשאת נותנת את גם מקבלת. היא אומרת לי ברכות. תתני לעצמך להרגיש את זה.

עוצרת רגע ומדמיינת איך אני בעצמי יונקת. כל כולי מוזנת מהבורא, מהשמיים. פתאום גםן אני תינוקת קטנה, מתמסרת לחלב המתוק של אמא בריאה.

 

תמונה ב' –

יושבת על המיטה. כרית ההנקה הענקית עליי. שתי בנות יונקות יחד. מכירה את התנוחה הזו כבר כל כך טוב…

 

הנה אמא שלי באה. משתפת אותה בדמעות בכאב וריק שזורמים בי.

היא מעודדת אותי לצאת לסיבוב קטן עם עצמי.

רגע ועוד רגע.

מתוך הערפל נובע בכי.

תפילה וזעקה. שיחה עם הבורא. אבא…

 

נגיעה של חיות חוזרת לתוכי. מתמלאת הודיה בלבי.

אפשר לחזור.

 

איזה דבר זה אמהות! פעם מרגישה כמו אי- מהות… ופעם יכולה להיות אי של מהות.

בכל פעם מלמדת אותי מחדש שיעורים של חיים.

והשיעור הבסיסי הזה, שחוזר שוב ושוב מחדש

לתת לעצמי הזנה! בכל פעם. לא לשכוח אותי.

כי כשאני שוכחת אותי אף אחד לא יכול לקבל ממני באמת. והשחיקה כל כך גדולה.

 

לפעמים זה רק לשים לב שאני מקבלת הזנה.

לפעמים לצאת לסיבוב עם עצמך.

בכל יום מחדש. למה את זקוקה? אמא.

יש זמנים שזה תוך כדי החיים, רגע רגע.

יש תקופות שצריך ואפשר יותר מזה.

 

זמן לעצמך. לחזור להיות את. מתקלפת ונזכרת בך.

מקבלת הזנה, וחוזרת מחודשת לבית, לילדים, לחיים.